ירידה בשמיעה בגיל ההתבגרות
ירידה בשמיעה אינה נחלתם של מבוגרים בלבד. בשנים האחרונות, יותר ויותר בני נוער סובלים מירידה חלקית או זמנית בשמיעה – תופעה שעלולה להשפיע על איכות החיים, הלימודים והביטחון העצמי שלהם. למרות שלא תמיד מדובר בבעיה חמורה, חשוב להכיר את הסימנים, להבין את הגורמים האפשריים ולדעת מתי לפנות לבדיקה רפואית.
מהם הגורמים האפשריים לירידה בשמיעה בגיל ההתבגרות?
1. חשיפה ממושכת לרעש חזק
אחד הגורמים המרכזיים לירידה בשמיעה בקרב בני נוער הוא שימוש תדיר באוזניות בעוצמה גבוהה. מוסיקה חזקה לאורך זמן, במיוחד באוזניות תוך-אוזניות (in-ear), עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לתאי השמע באוזן הפנימית.
2. דלקות אוזניים חוזרות
גם בגיל ההתבגרות, תופעות כמו דלקת באוזן התיכונה (Otitis Media) או הצטברות נוזלים באוזן עלולות להשפיע על השמיעה. לעיתים מדובר בירידה זמנית, אך אם הדלקות חוזרות בתדירות גבוהה, ייתכן שנגרם נזק מתמשך.
3. פגיעות פיזיות או טראומה
חבלה באזור הראש או האוזן, פיצוץ קרוב או נפילה חזקה – כל אלה עלולים לפגוע בעצב השמיעה או במבנים באוזן הפנימית ולגרום לירידה בשמיעה.
4. שימוש בתרופות מסוימות
ישנן תרופות מסוימות שעלולות להשפיע לרעה על מערכת השמע, בעיקר אם נלקחות במינון גבוה או לאורך זמן (כגון אנטיביוטיקות מקבוצת האמינוגליקוזידים).
5. רקע תורשתי או מחלות נלוות
בחלק מהמקרים, קיימת נטייה תורשתית לירידת שמיעה בגיל צעיר, או שמדובר בתסמין נלווה למצבים רפואיים כמו סוכרת, מחלות אוטואימוניות או הפרעות נוירולוגיות.
מתי כדאי להיות מודאגים?
ירידה זמנית בשמיעה, למשל לאחר צינון או דלקת, היא תופעה מוכרת. עם זאת, ישנם מקרים בהם חשוב להעמיק ולברר את הסיבה:
-
כאשר בן/בת הנוער שואל שוב ושוב "מה אמרת?" או מבקש להגביר את עוצמת הקול בטלוויזיה או בטלפון.
-
כאשר קיימת ירידה פתאומית בשמיעה – גם אם באוזן אחת בלבד.
-
כשיש תסמינים נלווים כמו צפצופים באוזניים (טינטון), כאב, לחץ באוזן או תחושת סחרחורת.
-
כאשר קיימת ירידה בהישגים הלימודיים או בתקשורת החברתית, שעשויה לנבוע מחוסר שמיעה תקין בכיתה או בשיחות יומיומיות.
אילו בדיקות כדאי לבצע?
במקרה של חשד לירידה בשמיעה, מומלץ לפנות תחילה לרופא משפחה או אף־אוזן־גרון (א.א.ג). משם ניתן לבצע סדרת בדיקות מקיפות:
1. בדיקת שמיעה (אודיומטריה)
בדיקה פשוטה ולא פולשנית שמודדת את סף השמיעה בתדרים שונים. מתבצעת לרוב בחדר אקוסטי ומדמה מצבים שונים של שמיעה.
2. בדיקת טימפנומטריה
בודקת את תפקוד עור התוף והאוזן התיכונה, ויכולה לגלות בעיות של נוזלים, לחץ או דלקות נסתרות.
3. בדיקות נוירולוגיות או הדמיה
במקרים בהם יש חשד לבעיה בעצבי השמיעה או במבנה האוזן הפנימית, ייתכן שהרופא יפנה לבדיקת MRI או CT.
4. מעקב שמיעתי תקופתי
אם יש היסטוריה משפחתית או חשיפה לרעש, מומלץ לעקוב אחר מצב השמיעה אחת לתקופה כדי לגלות שינויים מוקדם ככל האפשר.
כיצד ניתן למנוע ירידה בשמיעה?
-
להפחית שימוש באוזניות בעוצמה גבוהה. כלל אצבע: אם אדם אחר שומע את המוזיקה שיוצאת מהאוזניות – היא כנראה חזקה מדי.
-
להעדיף אוזניות על־האוזן (Over-Ear) שמפזרות את הצליל בצורה בריאה יותר.
-
להימנע מחשיפה לרעש חזק במסיבות, הופעות או חדרי כושר בלי אטמי אוזניים מתאימים.
-
לגשת לרופא בכל מקרה של דלקת חוזרת או תחושת אטימות מתמשכת באוזן.
-
לחנך את בני הנוער לחשיבות של שמיעה בריאה, בדיוק כמו שמירה על ראייה או פעילות גופנית.
ירידה בשמיעה בגיל ההתבגרות היא תופעה שחשוב לא להזניח. אמנם ברוב המקרים מדובר במצב זמני, אך כאשר השמיעה נפגעת באופן מתמשך – ההשלכות עשויות להיות משמעותיות ללמידה, להתפתחות החברתית ולאיכות החיים. אבחון מוקדם, מודעות והגנה על האוזניים יכולים למנוע נזק ארוך טווח ולשמור על שמיעה תקינה לאורך
